טוראי ישעיהו ארליך ז"ל

קורות חיים

בן אליעזר ואסתר. נולד בתאריך כ"ד בתשרי תרע"ח (10.10.1917) בעיר זאויירצ'ה אשר בפולין. חונך ברוח התורה והחסידות. למד בחדר ובבית ספר פולני. בנעוריו התחיל לעבוד בצבעות כדי לעזור לפרנסת משפחתו. משעבר בית הוריו לעיר בנדין, הצטרף שם לקן "השומר הדתי" ונעשה בו לאחד המדריכים הפעילים. לאחר שנים יצא להכשרה לקבוצת "עובדיה" בסלבקוב וגם שם תפס מקום מרכזי בחברה ובפעולות הקבוצה.

בפלוש הנאצים לפולין, אירגן את הנוער הדתי בעירו והדריכו לנאמנות, לתורה ולציון. גויס לצבא הפולני ושירת בו. עם פרוץ מלחמת פולין-גרמניה גויס שוב לצבא הפולני. נפצע, אך הצליח להימלט מפני שוביו וחזר לעירו. שם הוסיף להדריך נוער והקים חווה חקלאית להכשרה ליד עירו, עד העברת כל היהודים לגיטו. בגיטו נתגלה ככוח מארגן ומלכד. עם החמרת הגזירות של הנאצים אירגן את תנועת הנוער "במחתרת" שתפקידה היה להרביץ תורת וידיעת הארץ בין הנוער. עם זה דאג לאספקת הצרכים החיוניים לילדים בגיטו. גורש עם אחרוני היהודים מבנדין לאושבינצים. גם שם המשיך במחתרת בפעולתו הציונית. הוציא בכתב עלונים, בהם עודד את היהודים לאמונה בגאולה ונטע בהם את עיקרי הציונות. העביר מכתבים למחנות שונים ובהם דברי עידוד אשר הפיחו אמונה ציונית בקרב הנוער. בא במגע עם שבויים רוסיים והשתתף בתכנית לפיצוץ הקרמטוריום.

מאושבינצים הועבר למחנות אחרים ועד דכאו הגיע. בהיותו קרוב לאפיסת כוחות גמורה הגיע הצבא האמריקני למחנה ושיחררו. אחרי שחזר לאיתנו השתדל להשיג עבודה לקיומו. זמן מה עבד בבולשת הצבא האמריקני ועזר למחות עקבות פעילי המפלגה הנאצית. על אף מצבו החומרי הטוב והסיכויים לקבל רשות כניסה לאמריקה וויתר על עבודתו זו מתוך שאיפה לעלות לארץ ישראל.

בעיר אשבך יסד יחד עם חבריו את אחד הקיבוצים הראשונים של "נוחם דתי" בגרמניה. בדצמבר 1945 יצא מהאזור האמריקני אשר בגרמניה לברגן-בלזן ומשם לגבול הגרמני הבלגי כדי להגיע לריכוז חלוצי ולהפליג לארץ באניות ההעפלה. נתנסה בחקירות קשות, אבל החזיק מעמד ולא גילה את סודות הבריחה, אך נעצר ונחבש בבית האסורים בהמבורג. שוחרר במארס של אותה שנה, והועבר ללנדסברג ומשם עבר את הגבול לאיטליה. הצטרף לקבוצת "בני-עקיבא" מלנדסברג ועזר ביסוד קבוצת ההכשרה "אילה" בוילמדונה אשר ליד אלכסנדריה. במשך זמן קצר נעשה למרכז הקבוצה ולמדריכה הרוחני והחברתי.

הגיע לארץ באנייה "כ"ג", נתפס והוגלה לקפריסין. בשעת הגירוש היה בין המתנגדים לחיילים הבריטיים. בקפריסין המשיך בהדרכה בקיבוצו, וגם ביתר קיבוצי תנועת "תורה ועבודה".

באדר תש"ז (1947) בא לארץ והצטרף לכפר-עציון. במהרה נקלט בחברה ובמשק, הצטיין בכשרונות בימתיים, בהצגות חובבים. ידע להלהיב את לבבות שומעיו בשירתו. הצטיין במסירות לכל תפקיד אשר הוטל עליו. נשא אשה והקים בית משפחה נאה.

בפרוץ המאורעות התמסר לעניני בטחון. היה חבר בכיתת הפל"ם של המשק והשתתף בסיורים בסביבה. אחר-כך, משסיים קורס למפקדי עמדות, נתמנה למפקד אחת העמדות בכפר עציון. באותו זמן היה גם סדרן עבודה והשקיע את מרצו בביצוע עבודת הביצורים וחפירת תעלות הקשר. רגיל היה לומר לחבריו: "לא תקום מדינה עברית בלי צבא והרי אנו חיילי ישראל".

נפל בקרב האחרון של כפר-עציון, ב-ד' באייר תש"ח (13.5.1948), בפרוץ שריוני האויב לכפר. הועבר למנוחת עולמים בקבר האחים על הר הרצל בירושלים ביום כ"ה במרחשוון תש"י (17.11.1949) יחד עם שאר חללי גוש עציון.

השאיר אחריו אשה ובת, שנולדה אחרי מותו.