קורות חיים
בת צבי ומרים. נולדה בתאריך י' בסיוון תרע"ח (21.5.1918) בעיר קיברטי אשר בליטא.
ונכה חינוך דתי. למדה בבית-ספר תיכון וידעה יפה עברית. בפרוץ מלחמת-העולם השנייה נפסקו לימודיה ועם כיבוש העיר בידי הנאצים הושמדה כל המשפחה. החל מה-22 באוגוסט 1941 נכלאה בגיטו קובנה במשך שלוש שנים וחצי, ועם פינוי הגיטו הועברה למחנות-עבודה נאציים. ביום 19 בינואר 1945 שוחרר המחנה שליד טורן על-ידי הצבא הסובייטי ורחל נשלחה למחנה בצ'כוצ'ינק, אך לא רצתה לחיות עוד חיי מחנה והגיעה לקהילה יהודית על אדמת פולין. שם מצאה את דרכה לתנועת "בני-עקיבא" והחלה להגות ברעיון העלייה לארץ. הצטרפה לקיבוץ "תורה ועבודה" בלודז', משם עברה לקראקא ולגלייביץ בלשלזיה העליונה. החלה להורות בבית-ספר עברי ואף נתנה שיעורים לחברי הקיבוץ. כשהחלה תנועת ה"בריחה", באה לגרמניה למחנה פוקינג בבוואריה, ובמשך שנה עסקה בהוראה לילדי בתי הספר. משם עברה לצרפת, ועלתה על ספינה "רפיח", שהגיעה אל חופי הארץ וגורשה לקפריסין. באי-הגירוש שהתה 8 חודשים, שימשה שם בהוראה לבני הנוער ולחברי הקיבוץ, עד שעלתה לארץ.
בחודש תמוז תש"ז שוחררה ממחנה עתלית והצטרפה לכפר-עציון. התערתה בחיי הקבוצה, החלה לטפל בילדי בית-הספר ועמדה להינשא לאיש. אלא שבינתיים החל המצור, ורחל מילאה תפקידים שונים בשקט ובדייקנות האופייניים לה. השתתפה בשמירה ובאימונים ובקורס ל"עזרה ראשונה".
בימי ההתקפה האחרונה פעלה במקלט שבבניין המנזר הגרמני, מתחת למקום מושבה של מפקדת כפר-עציון. בפרוץ שריוני הלגיון הערבי לכפר, ב-ד' באייר תש"ח (13.5.1948), לא יכלו חיילי הלגיון לחדור למקלט והם פוצצוהו על מגיניו. רחל נספתה תחת הריסות המנזר הגרמני. ב-כ"ה במרחשוון תש"י (17.11.1949) הועברה עם שאר חללי הגוש למנוחת עולמים להר-הרצל בירושלים.