קורות חיים
בן דוב ודינה. נולד בתאריך כ"ג בניסן תרע"ב (10.4.1912) בבז'יז'אני שבמזרח-גליציה, פולין. סיים בית ספר עממי, רכש השכלה תורנית מקיפה. למד בחדרים ואחר-כך בבית-המדרש של חסידי צ'ורטקוב אצל גדולי הלמדנים שבעיר. הושפע מהם ברוח החסידות (אף כי אביו אגודאי ו"מתנגד"), ואחד מהם קירב אותו לידיעת התנ"ך ולחיבת-ציון. בגלל מות אביו הוכרח להפסיק את לימודיו וליטול על עצמו את עול פרנסת המשפחה. אחרי ההתעוררות החלוצית בגליציה, עקב מהומות תרפ"ט וגזירות פספילד, קיווה שמואל שהפעם יתעוררו גם האגודאים לפעילות למען ארץ-ישראל. כשאוכזב מהם התמסר בכל להט נעוריו לפעולה למען "המזרחי". היה מזכיר סניפי "המזרחי" ותנועת "תורה ועבודה", מדריך ב"בני-עקיבא", מורה בבית ספר של ה"מזרחי", ממייסדיו ושוחריו של בית-התפילה של "המזרחי", מארגן ומרצה בשיעורי-ערב לתנ"ך ותלמוד של "בני-עקיבא" ופעיל בכל המוסדות הציוניים שבעיר. אחר-כך היה פעיל גם בפיתוח התנועה הארצית של "בני-עקיבא". היה ממיסדיה ומראשוני חבריה של נקודת-ההכשרה "קבוצת אברהם" אשר בקוסוב מטעם "בני-עקיבא". היה מדריכה ומנהלה הראשון של הקבוצה. השתתף ביסוד גרעין העלייה שבקבוצה. היה מהוגי הדעות בשאלות דתיות, חברתיות וארגוניות.
לאחר שרבים מתלמידיו עלו לארץ והוא הכשיר שכבה של פעילים ומדריכים צעירים, עלה גם הוא באלול תרצ"ו והצטרף ל"קבוצת אברהם" שבכפר פינס. המשיך בעבודות ארגוניות ותרבותיות במזכירות, בוועדות, בהפצת תורה ודעת בשיעורים ובחוגים. הרבה גם לקרוא וללמוד, ובינתיים התגבר על קשיי ההתאקלמות בעבודה בפרדסים ובבניין. עסק בהדרכה גם בקבוצות ובמחנות של "בני-עקיבא" בארץ ובענינים ארגוניים של הקיבוץ הדתי. מראשי המדברים בכל דיוני הקבוצה צידד בהתלהבות בהצעת ההתיישבות בכפר-עציון ועלה בין הראשונים . גם שם היה פעיל במועצה, בסידור עבודה, בוועדות חינוך ותרבות, בשמירת סדרי התפילה ב"נוה עובדיה", בשיעורי תורה, בהרצאות ובחוגים. עבד בהכשרת קרקע, בבניין ובנטיעה עד שקיבל את האחריות ליער.
משהחלה תקופת המצור דרש לקצץ בעבודות-משק שאין בהן משום צורך השעה כדי להגדיל את מספר האנשים בשמירה ובביצורים. השתתף בוועדה ההלכתית שביררה את בעיות השעה לפי התורה וצידד בהיתר לעבוד בביצורים גם בשבת. דרש. ואף קיים. בזמנים שקטים היה ממשיך במתן שיעורים בחוגים ובמסיבות כלליות. בפרשנותו למאורעות היום, שהתמחה בה עוד בכפר-פינס, היה מרומם את רוח החברים ונוסך בהם אמונה בעתיד נצחוננו. גם בשעה שהסכנה לגוש כבר נראתה קרובה, עדיין היה מעודד את חבריו, באומרו: "מי שיזכה ל-15 במאי, יום סיום המנדט, יהיה הכל כדאי לו; הרי לזה שאפו דורות ולזה הקדשנו את חיינו".
אך לא זכה, כי יומיים לפני כן, ביום ד' באייר תש"ח (13.5.1948) נפל על משמרתו בעמדות הדרומיות של הכפר, עם נפול הכפר והגוש בידי האויב. ביום כ"ה במרחשוון תש"י (17.11.1949) הובא למנוחת עולמים, עם שאר חללי הגוש, בקבר-האחים על הר-הרצל בירושלים. הניח אישה, בן ובת.