סרן יהודה דובשני ז"ל

קורות חיים

בן לוי-יוסף ורבקה (ממשפחה חברונית ותיקה). נולד ביום כ"א בשבט תרפ"ח 12.2.1928 בירושלים. אחרי סיום בית-הספר הירושלמי "תחכמוני" ולימוד שנה אחת בגימנסיה "רחביה" בחר לעבור לבית-הספר המקצועי על שם "מכס פיין" בתל-אביב. יהודה היה בעל תפיסה מהירה בכל עניין ועניין. היה בעל שמחת-חיים ובעל חוש הומור. פעיל ב"הגנה" מנעוריו. כשנוסדה הבריגדה העברית והוריו לא הרשו לו להתגייס לפני שמלאו לו 18 שנה, הוסיף לגילו שנה ב"תיקון" תעודת-הלידה ונתקבל לצבא. שירת כתותחן במצרים ובאירופה ואחרי שחרורו ניסה להסתדר בעבודת בנין ובנהגות (בתפקיד זה עבד גם בשירות ועדת החקירה של האו"ם). סיים קורס לפקידות ונתקבל לששה חדשי נסיון במשרד חברת "של" ואחרי חודש ניתן לו מעמד של פקיד קבוע. למחרת יום הכרזת או"ם על החלוקה התפטר מעבודתו, אף כי הוצעה לו העברה לחיפה והעלאה בדרגה, והתגייס להגנת ירושלים. התגייס לשירות פעיל במסגרת פלוגה ב' גדוד מכמש. השתתף בהרבה קרבות, סיורים, פיצוצים וחבלות. הדריך זמן-מה בקורס למגוייסים.

נשלח לגוש עציון בט"ז באדר ב' תש"ח (27.3.1948). יהודה נסך בטחון על סובביו בשקט הנפשי שלו ובשיקוליו במצבים הקשים. יהודה לקח איתו לגוש את אחיו הצעיר בנימין, (בנימין נשאר בחיים והיה בשבי בעבר הירדן עם שבויי הגוש). כעשרה ימים לפני נפילתו כתב הביתה: "רק לאחר שאדם יעשה כאן, בסביבה זו, יבין על מה הוא נלחם". כמפקד גזרה יצא עם שלושה חיילים נוספים בלווית משלחת "הצלב האדום" ביום ה' באייר תש"ח (14.5.1948) למשא-ומתן עם קציני הלגיון על כניעת המקום. ובהיותו בלי נשק נרצח בירייה בוגדנית על-ידי הערבים. הועבר למנוחת-עולמים להר-הרצל בירושלים עם שאר חללי הגוש ביום כ"ה בחשוון תש"י (17.11.1949). לפי החלטת המטכ"ל הועלתה דרגתו אחרי נפילתו לדרגת סרן.