טוראי יוסף-צבי דמסט ז"ל

קורות חיים

בן חיים ומרים-חיה. נולד בתאריך י"ד בטבת תרפ"א (25.12.1920) בעיר טרנוב, פולין. גדל בבית שומר דת ומסורת. בביתו קיבל חינוך דתי לאומי. בגימנסיה העברית שבעירו קיבל חינוך לאומי. היה חבר בתנועת הנוער "השומר הדתי". משנת תרצ"ב, כשסיים את חוק לימודיו התכונן לעלייה אולם מלחמת-העולם הפריעה בעדו. הוא נמלט עם חבריו-לתנועה לאזור הכיבוש הסובייטי אשר בפולין, ומשם לווילנה שהייתה בידי הליטאים. בווילנה היה עסקן פעיל בחוג החלוצים הדתיים. לבסוף הצליח בשנת 1941 להגיע ארצה.

לאחר שהות קצרה בקבוצה הדתית "קבוצת אברהם", נכנס לאוניברסיטה העברית. כאן הצטרף לקבוצת הסטודנטים "יבנה" שיצאה לעיר העתיקה כדי להעלות את היישוב הישן שלה משפל דרגתו. התמסר לפעולה חינוכית בין הנוער, השתלם בקורס למדריכי קיייטנות, אירגן מועדון לנוער. באוניברסיטה השתלם תחילה בפילוסופיה, אחר-כך עבר למחלקה לפיסיקה ולמתמטיקה, ועם ייסוד המכון לחקלאות ברחובות, היה מתלמידיו, זאת לאחר שהגיע למסקנה, כי החקלאות היא העיקר שעליו מושתת קיום האומה ובניין הארץ. יוסף אהב את הארץ והרבה לטייל בה ברגל. התמסר ללימודיו והתמחה בענף המטעים וסיים את לימודיו בהצטינות. נושא עבודת-הגמר שלו היה "ההבדלים בין התפוח הגדל בשפלה ובין התפוח הגדל באזור ההר בארץ-ישראל". עלה בידו להגיש את עבודת הגמר שלו אשר פורסמה אחרי מותו. בתקופת לימודיו עבר הכשרה חקלאית מעשית במושב שדה-יעקב ועבד בגיוס באחד הקיבוצים בדרום הארץ. שימש גם כמורה למדעי-הטבע בסמינר-למורים של "המזרחי" בירושלים.

דמות רבת-גוונים היתה דמותו. קרוב היה לספרות הדתית, ועם זה הייתה קרובה ללבו גם הספרות המודרנית. באותה ההתלהבות התמסר ללימוד דף גמרא ולפתרון בעייה מתמטית סבוכה. איש-פעלים היה, "נאה דורש ונאה מקיים" היתה סיסמת חייו. איש האמת והשלמות. בעל רגש דתי עמוק , מקפיד בשמירת המצוות ויחד עם זה סובלני כלפי אנשים הנוהגים אחרת.

יוסף קשר את גורלו בגורל כפר-עציון. שם נשא בשנת 1946 אשה, ולאחר סיום לימודיו התיישב בכפר ישיבת-קבע. היה מועמד לשמש מדריך אזורי למטעים מטעם מחלקת ההתיישבות של הסוכנות, אך בגלל התחלת המצור לא יצא הדבר לפועל.

היה חבר ב"הגנה" מאז בואו לירושלים, והשתתף בהגנה על הגוש, מיומה הראשון של המלחמה ועד ליום האחרון של המערכה. בימי המצור נטל עליו יוסף את המשימה לארגן פעולות תרבותיות ענפות ורב-גווניות בכפר-עציון ובשאר נקודות הגוש. ארגן וניהל שעורים, חוגי-לימוד, סמינריונים, הרצאות, מסיבות והצגות במידה שלא היתה שכיחה עד אז בגוש. פעולה זו עזרה בהרבה לעידוד רוחם של חברי הגוש הנצור. היה גם חבר פעיל ומפעיל ב"וועדה ההלכתית", שמתפקידיה היה לברר שאלות שונות אשר בגלל הניתוק לא יכלו לבררן בעזרת מוסד רבני מוסמך.

נפל בעמדתו בהתקפה האחרונה על כפר-עציון בד' באייר תש"ח (13.5.1948). הועבר למנוחת-עולמים להר-הרצל בירושלים ביום כ"ה במרחשוון תש"י (17.11.1949) עם שאר חללי הגוש. הניח אחריו אשה וילד.