קורות חיים
יעקב, בן דויד ורחל, בן זקונים להוריו, נולד ביום כ' באייר תרצ"ז (1.5.1937) בירושלים. שנותיו הראשונות עברו עליו בבית דודתו בתל אביב, אך בגיל חמש עשרה עבר לירושלים ולמד בבית הספר התיכון בבית הכרם.
יחד עם לימודיו בבית הספר התיכון למד באקדמיה למוסיקה בירושלים. לאחר מכן למד במוסד החינוכי במשמר העמק, אשר בו שהה קודם לכן במשך שנה (בגיל שלוש עשרה). את המשק אהב בכל ליבו.
באוגוסט 1956 גוייס לצה"ל ושהה ביחידת הסיור של חטיבת "גולני". כטירון השתתף בקרב רפיח ומערכת סיני, ובשנת 1957 סיים קורס קצינים וכקצין חזר לסיירת. הוא השתתף במשלחת הצבאית בצעדה בהולנד בשנת 1958, שם הכיר את רעייתו לעתיד, גם חיילת באחד הגדודים של "גולני".
כאשר שוחרר מצה"ל הגיע לדרגת סגן, זה היה בשנת 1959 עם שחרורו מצה"ל. באותה שנה חזר למשק אך כעבור שנתיים עזב אותו והחל בדרכו האקדמאית מרובת ההישגים והגוונים. הוא נרשם לאוניברסיטה בירושלים, למד ביולוגיה ופילוסופיה וקיבל את התואר B.Sc. לאחר מכן התקבל בבית הספר לרפואה ולמד עד סיום שנתו הרביעית, כי אז נפל.
יעקב הצטיין בלימודיו, ועם היותו עמוס בלימודים היו עיסוקיו מרובים מאוד. השתייך ל"הפועל" בירושלים והתעסק בכדורסל, כדורגל ושחייה - והיה אלוף הארץ בהיאבקות אשר בה הדריך את הנוער של שכונת מוסררה. היה חבר "אסא" (אגודת הספורט האקדמי בירושלים) ובמסגרת הזאת זכה למדליות רבות ובמקומות רבים.
אהב מוסיקה ובכל השנה עסק בפתרון החידונים המוסיקליים. ניגן בתזמורת האוניברסיטה וקודם לכן היה חבר תזמורת הגדנ"ע ובני הקיבוצים, גם על פסנתר פרט. ספרות, הסטוריה וארכיולוגיה היו חביבים עליו מאוד. היה מסייר בכל חלקי הארץ ובמיוחד במדבר יהודה. גם בחו"ל ערך טיולים ב"טרמפים". את הצבא והחיים אהב מאוד ויחד עם זאת היה עדין נפש.
מדי פעם היה נקרא למילואים וכאשר הועבר למסגרת זו, ביקש להצטרף לסיירת הצנחנים. פעמיים נפגע בצניחות (ברגלו) אולם ביקש שלא יועבר ליחידה אחרת. בימי הכוננות שלפני מלחמת ששת הימים האמין בכל לבו כי המלחמה היא בלתי נמנעת וכל ימיו נשא את עיניו לאיחוד שני חלקי ירושלים בדרכי שלום.
ביום השני לקרבות של המלחמה הוא כ"ז אייר תשכ"ז (6.6.1967) נערך קרב ליד שער האריות בירושלים העתיקה, אשר בו השתתף יעקב וגילה אומץ לב, מסירות ותושיה יוצאים מגדר הרגיל, כאשר נכנס פעם אחרי פעם אל תוך אש האויב הקטלנית כדי לחלץ פצועים מבין חבריו הלוחמים, אך כשיצא להציל את הפצוע האחרון נפגע ונפל.
הניח אשה ובן.
הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים.
אלוף הפיקוד ציין אותו לשבח על גילויי אומץ לב ואחוות הלוחמים במסרו את נפשו למען חילוץ פצועים, וכך תואר המקרה: ביום 6 ביוני 1967 ליד חומת ירושלים, נפגעו רבים מאנשי הכוח מאש האויב החזקה. סגן עילם יצא למקום ומתוך האש חילץ פצועים ועודד אותם. הוא לא נמנע מלחזור לשטח המסוכן וניסה להציל פצועים נוספים - אך בשעת פעולת חילוץ זו נפל.
ספר שלו בשם "מכתבים אליך" הופיע בהוצאת "עקד". בספר "מאריות גברו" של מפקדת הצנחנים הוקדש עמוד לתולדותיו ותיאור הקרב האחרון. על אומץ ליבו וגבורתו מסופר ב"ספר הגבורה" שבהוצאת אגודת העיתונאים בתל אביב וניצולי ברגן בלזן. גם ב"נזכור" שהוציאו לאור האוניברסיטה העברית בירושלים והסתדרות הסטודנטים שבה, בעריכת יהודה האזרחי, הוקדשו לו עמודים. מספר דיוקנו פורסם ב"סטתוסקופ" בטאונה של אגודת הסטודנטים לרפואה.
כן הועלה זכרו ב"סיני עד גולן" של חטיבתו. ב"המלחמה על ירושלים" של משה נתן, "בירושלים לנצח" של אלי לנדאו ובספרו של ד' דיין "מחרמון עד סואץ".