סמל עמירם עמי אריכא ז"ל

קורות חיים

בן יעקב-אברהם ומינה. נולד אור לי"ב בטבת תרצ"ב בירושלים. תלמיד הגימנסיה העברית "רחביה" ירושלים, שוקד ומצליח בלימודיו. חיבוריו (ממכינה ד' ואילך) העידו על לב רגש ונפש עדינה, חוש לשוני וערות רוחנית. מדריך ומחנך ילדים ונערים מתוך חיבה ומסירות. בצאתו לגדנ"ע מהמחחלקה השביעית של הגימנסיה לפני פסח תש"ח כבר היה לו עבר עשיר בעסקנות ציבורית: חבר ועד התלמידים ומורשה הקרן-הקיימת-לישראל ממחלקה למחלקה, מדריך בשבט הצופים "מצדה" ובחג"ם. הצטיין בגדנ"ע והגיע לדרגת סמל. הזדהותו הנפשית עם השאיפות הלאומיות לשחרור הארץ ולתקומה מדינית ותביעותיו מעצמו, מחבירו ומחניכיו באו לידי ביטוי נמרץ במכתבו האחרון שכתב להוריו ולאחיו הקטן ביום ז' באייר תש"ח. אחרי דברי-פתיחה על המאורע ההיסטורי של הכרזת ראש-הממשלה ביום ה' באייר תש"ח על הקמת מדינת ישראל, גולת הכותרת של "שבעים שנות הקמת המדינה על-ידי חלוצי האומה", ממשיך עמי ואומר: "מאז הוכרז על החלוקה בעצרת העמים לפני כחצי שנה, אנו רוכשים אותה בדמנו, בדם בנינו ואחינו. הם שהגשוה לנו ולהם יאתה תהילה. אבל לא בתהילות ותשבחות ולא במלים של-צער חפצים הם, הם דורשים אותנו עצמנו כי נשתתף עמם בפועל, בכל שטחי יכלתנו, בהקמתה וברכישתה של המדינה. המכתב הסתיים בהבעת תקוה, "כי הנצחון קרוב ועם בוא השחרור תשוב השלוה לשכון במעוננו, בתוך מדינתנו העצמאית, בעבודת-בנין פוריה". אולם והקרבה, אנו נלחמים למען אידיאה צרופה, תוך ידיעה ברורה ומחוורת כי אין דרך אחרת". היתה זו מעין נבואת-הלב של אדם, אשר סיסמת חייו היתה: "היה נכון: תמיד נכון!" (המכתב הנזכר הגיע לתעודתו כעבור שנים-עשר יום לאחר שכותבו שוב לא היה בחיים). כשהתגברה המלחמה על ירושלים התיצב עמי לשירותי-עזר קרביים בקוים הראשונים של החזית. אור לי"ז באייר תש"ח השתתף בפעולה קרבית בגיזרת "שייך-ג'ראח" (תפיסת בית והחזקתו לשם חיפוי על חבלה לניתוק התחבורה העירונית בין רמאללה לירושלים) בתפקיד מפקד חוליה וסגן מפקד כיתה של הגדנ"ע. בשעה שתים אחרי חצות-לילה נפצע קשה מכדורי-אויב אולם נשאר איתן ברוחו ועל אף יסוריו הקשים עודד את חבריו וקרא להם להמשיך במערכה. משדה-הקרב הובל באמבולנס משורין לבית-החולים "הדסה" במרכז העיר ושם נעשה לו ניתוח, וכעבור ארבע שעות, בשעה שש לפנות בוקר, ב-26.5.1948, יצאה נשמתו בשחר חייו. היה קבור בשייך-באדר א' וב-10.9.1950 הועבר להר-הרצל בירושלים.

שבט-הצופים "מצדה" הקים "צריף" בחצר הגימנסיה, יד למנוח, וקרא לו "בית עמירם"; מטה הגדנ"ע בירושלים קרא בשעתו את הקורס למפקדי כיתות - "עלומים" של הגדנ"ע - בשם "מחלקת עמירם"; את המחנה של המחלקה - "מחנה עמירם"; את גיא-האימונים של המחלקה הזאת בקרבת "גבעת רם" - "גיא עמירם".