סגן ד''ר אהרן-זאב אשכולי (ויינטראוב) ז"ל

קורות חיים

בן חיים-מאיר והינדה. נולד ב-25.9.1901 בלודז שבפולין וב-1924 העפיל לארץ-ישראל בדרך היבשה, דרך מלאה מכשולים והרפתקאות, כשהוא מוכתר בתואר דוקטור לפילוסופיה, מלא וגדוש מדעים, ומאחריו עבר עשיר פעולות ציוניות מנעוריו. הרצה וכתב בעברית, ערבית, חבשית, רוסית, פולנית, אנגלית, צרפתית, גרמנית, איטלקית ואידיש. היסטוריון, סופר ומחנך. פירסם כ-15 ספרים ולמעלה ממאתים מאמרים על נושאים מדעיים, היסטוריים, חינוכיים ותרבותיים, על החסידות, על חבש, תרגומים מחבשית, על הרעיון המשיחי בכל הדורות ועוד, וספר בן שלושה כרכים בשם "ספר המשיח".

עסק בהוראה בבתי-ספר תיכוניים בירושלים והיה פעיל ב"הגנה". אף-על-פי שהיה נשוי ואב לבת וקשיש בגילו, התנדב במלחמת-העולם לצבא הבריטי שירת תחילה כטוראי ומשהכירו שם בידיעותיו ובכשרונותיו מינוהו למדריך ואחר-כך לרב-צבאי. שירת בחזיתות מצרים וסוריה ועבר עם הבריגדה העברית לאיטליה. שם אירגן מוסדות-סעד ושימש כקצין מקשר בין הצבא הבריטי ובין צבאות בעלות-הברית. בסוף 1945 שוחרר וניהל את הסמינר לגננות מיסודו של הד"ר יצחק אפשטיין ז"ל שנקרא אחרי-כן סמינר אשכולי, על שמו.

בראשית מלחמת-השחרור התנדב לשירות. היה מראשוני המארגנים של תחנות הגיוס מטעם מטכ"ל/אכא בירושלים ומשהחלו נופלים חללים בקרבות נטל עליו את התפקיד הקשה של מסירת ההודעות למשפחות השכולות והמיותמות ואת פעולות הסעד למענן. ביזמתו נוסדה המחלקה נצח בצה"ל ושירת בה בהתמסרות ולמעלה מכוחותיו תחילה בימי הקרבות בירושלים ואחר-כך גם בהפוגה ב'. הועבר לשירות בארכיון לחללי המלחמה במשרד-הבטחון. הבליג על מחלתו ועל יסורי גופו ולא הפסיק את שירותו, ובנסעו ב-6.12.1948 בעניני תפקידו מחיפה לתל-אביב תקפו בדרך שבץ-הלב, הוכנס לבית-החולים ביילינסון ושם מתו בו ביום, ולמחרתו הובא לקברות בירושלים. ב-21.6.1951 הועבר להר-הרצל בירושלים.