קורות חיים
בן שמואל ולאה. נולד ב-3.6.1914 בהנובר שבגרמניה. גמר בית-ספר עממי ובית-ספר טכני-תיכוני וב-1935 עלה לארץ.
שנים אחדות עבד כראש קבוצת שומרים עברים בפרדסים ליד אשדוד בתנאי התחרות עם השומרים הערבים והחזיק מעמד על אף המחסור. ב-1938 עזרו הוא וחבריו להעלאת מעפילים מהאניה, חצה במים עד צואר והעביר על כתפיו עשרות עולים אל החוף. כתב בגרמנית רשימות קצרות ורבות-רושם על חויות ההעפלה, שערי הארץ הנעולים והמאבק לפריצתם. ב-1940 עבר עם אשתו ירושלימה ועבד זמן-מה כפועל בהרחבת מפעל האשלג בים-המלח. בעבודתו בסביבת אשדוד התעניין בחרסים עתיקים ובכלי-נוי שימושיים של חרס מתוצרת הערבים והגה את הרעיון לעסוק ביצור כלים כאלה בצורה משוכללת, בעזרת הכושר האמנותי של אשתו בצביעת הכלים. תחילה עבדו בשביל יצרנים
קבלנים בשכר זעום. נאבק באומץ ובמרץ עם התנאים הקשים, למד וחקר בספרות המקצוע את דרכי העבודה בקרמיקה, גילה חומר מתאים בארץ שהשתמשו בו בימי קדם ונשכח, והרכב משוכלל של צבעים לקישוט הכלים. התחיל לעבוד בצביעת הכלים כקבלן עצמאי והודות להופעתו המעוררת אמון קיבל בהלואה את הסכום הדרוש להתחלת העבודה ותוצרתו הגיעה לרמה אמנותית גבוהה ונשתבחה בפי קרמיקנים וארכיאולוגים. הכנת הכלים בכבשן
זר גרמה להפרעות בעבודתו ובעזרת ידידים עלה בידו להקים לו תעשית קרמיקה עצמית בתל-ארזה שבירושלים ותוצרתו עלתה בטיבה ובצורתה על התוצרת הערבית. שאיפתו היתה להעביר את מפעלו לכפר ולעסוק גם בחקלאות במשק-עזר, אך בינתים פרצה מלחמת-השחרור.
כחבר "הגנה" ותיק ובעל משמעת התיצב מיד לשירות העם וכאחראי לשמירה בעמדות מסוכנות זכה לחיבה ולהוקרה מצד פקודיו ומפקדיו. מהעמדה שבבית-החולים האיטלקי העביר פצועים על כתפיו העירה כשהעמדה היתה מותקפת קשה. בדרך זו נשא פעם בחורף תש"ח לבית-החולים גם חייל בריטי שנפצע מפעולת המחתרת, וכשנודע לו על מות החייל כתב באיגרת-תנחומים לאשתו באנגליה הסברה לנסיבות האסון באשמת הפוליטיקה העויינת של הממשלה הבריטית. הגה תכנית שאנשים משלנו יעברו חבושי מסכות-גז דרך תעלות הביוב למרכזי האויב, להפתיעם ולהכותם. באחרונה חילק את זמנו בין שתי שמירות: על שלום העיר בעמדה ועל ערש בתו שהיתה חולה במחלה אנושה (בגיל שש). בשובו מהלוית בתו נפגע מפגז ברחוב הסולל ונפל ביום 25.5.1948.
היה קבור בשייך-באדר א'. ב-10.9.1950 הועבר למנוחת-עולמים להר-הרצל בירושלים.