קורות חיים
בן אריה ושושנה. נולד ב-18 בדצמבר 1929 בעיר מנצ'סטר, באנגליה לאביו הרופא ולאמו שהיתה חלוצת התא"י (התיאטרון הארצישראלי) -דור שלישי בארץ. בן שלוש היה בעלותו עם הוריו לארץ ובמשך שנים רבות זכר את חויות העליה של ילד קטן וגם העלה אותן על הכתב. כתב שירים ופואימות בבמות-נוער. בהגיעו למצוות שירת בגדנ"ע ואחרי-כן בפלוגה המיוחדת של החי"ש, שהשתתפה בפעולות המאבק.
לאחר סיום לימודיו בבית-ספר "ביאליק", ואחר-כך בגימנסיה "הרצליה" - יצא להכשרה בדפנה והצטרף לפלמ"ח עוד לפני פרוץ מלחמת-השחרור.
אליהו היה בימים ההם אחד מאלה שהכירו בערך המיוחד של האימונים וההתכוננות לפני בוא המבחן הגדול. בגליל עבר קורס למפקדי כיתות וזכה להערכת מפקדיו ופקודיו. השתייך לגדוד השלישי.
היה מקמץ בדברים, בשיחות החברים היה יושב לרוב ומקשיב אך כשדיבר היה דברו ברור, וללא גינוני סגנון ומליצות. היה חותר אל העיקר. כחייל וכמפקד היה אליהו שלם. עם עצמו ועם הסובבים אותו. תמיד מרוצה, לעולם לא התלונן, תמיד נכון היה ללכת לקראת הסכנה, לבדו ועם אחרים. מפקדיו העריכו אותו וחייליו אהבוהו בשל יושרו ואומץ ליבו.
השתתף בפעולות תגמול בגליל, בכיבוש ביריה הערבית ובמבצע "יפתח". אליהו היה נוהג לצטט את אמרתו המפורסמת של גאריבאלדי, שהיתה תלויה שם בחדר האוכל. "אין עמדי בשבילכם לא שכר, לא דירות ולא מזונות, אני מבטיח רעב, צמא, מסעות, יגעים ומוות אך, האוהב את מולדתו ולא בדבר שפתיים בלבד יקום וילך אחרי". הוא הלך וההבטחה קוימה במלואה
ביום 26 במאי 1948 יצא בראש כיתתו להתקפת הכפר בניאס. משהתקרבה הכיתה לכפר, נתקלה במארב ובקרב קשה עשתה את דרך הנסיגה וניצלה. כשהתרחקו כבר מעמדות האויב נעצר אליהו כדי לזרז ולעודד את אחד מאנשיו שפיגר ואז נפגע מכדור שפילח את ליבו. גם במותו נשאר נאמן לעצמו. השגיח על כל איש וכך בזכותו נחלצו האחרים.
למחרת היום הובא למנוחת עולמים בבית הקברות בחולתא.