קורות חיים
אלברט, נולד בשנת 1930 בפס שבמרוקו, למשפחה דתית בת שמונה ילדים. ארבעה בנים וארבע בנות והוא צעיר בניה.
מגיל צעיר התחנך על דרכי הדת - בחדר ובכיתות הגבוהות.
היה איש מעש וגם בזמן לימודיו לא טמן ידו בצלחת. בכל יום בסיום הלימודים היה מסייע למשפחתו - משפחת חייטים מפורסמת בעבודתם, ואת משכורתו היה מפקיד למשמרת בידי אחותו כחסכון למימוש שאיפותיו - העליה ארצה!!! שאיפה זו נמנעה ממנו ע"י הוריו מחמת גילו הצעיר.
נושא העליה הטריד רבות את מחשבותיו ולא ירד מהפרק כלל.
לאחר שחקר ודרש, נודע לו כי חבריו עולים ארצה בדרכים לא חוקיות, והוא, גמר, אומר בליבו להצטרף אליהם, אפילו ללא ידיעת הוריו.
בתחילת שנת 1948, במסווה של יציאה לבילוי משותף עם חברים משך את כספו מאחותו המודאגת והחל בנדודים מעיר לעיר עם חבריו עד שהגיעו לקזבלנקה, שם, המתין לבואם שליח עליה מארץ-ישראל.
השליח, בדרך לא דרך העבירם את הגבול במשאית שנועדה להובלת ירקות ושם הם חיכו לשעת כושר לעלות על אוניה המפליגה ארצה.
אלברט, הגיע ארצה עם פרוץ מלחמת השחרור. מנמל חיפה, שם עגנה האוניה נלקח ישירות להילחם בשורות צה"ל כשלגופו מכנסיים וחולצה קצרים בלבד.
עם סיום המלחמה, השתחרר ועבר לשירות מילואים.
אני, פאני, אשתו - עליתי ארצה בשנת 1951.
בשנת 1952 הכרנו ונישאנו - נולדו לנו שלושה ילדים, שתי בנות ובן.
כאיש עבודת כפיים - עבד כמנהל בניין בחברת סולל-בונה ולקח חלק בכל הפרוייקטים החשובים בירושלים, ביניהם - מוזיאון ישראל.
את חובתו לצבא ההגנה לישראל מילא נאמנה כאזרח וכפטריוט.
השתתף במלחמת ההתשה, מבצע קדש, מלחמת ששת הימים וביום-הכיפורים.
אלברט, לקה בשבץ לב, בעת שירותו במילואים באבו-גוש בשבת, 14 במאי 1977.