קורות חיים
נולד בבית החולים "שערי צדק" בירושלים יחד עם אחיו התאום אלון.
את לימודיו היסודיים עשה בבית הספר הממלכתי-דתי "מימון" בירושלים ואח"כ המשיך ללימודי התיכון ב"הימלפארב".
כבר מגיל צעיר בלט אייל בשטח: הן בשל חוסנו הגופני וכמובן בשל אישיותו המקרינה אשר שבתה את לב כולם. אייל היה מוקף בחברים ואהב חברה והיה מאלה שתמיד יזמו, והובילו את החברה.
אייל היה פעיל בתנועת בני-עקיבא, שם היו מרבית חבריו והקפיד להיות בכל הפעילויות והמסעות שנערכו לשבט, שבט "המבשר". בתחילת דרכו של אייל גרה המשפחה ברחוב יפו (ליד התחנה המרכזית), ובכיתה ד' עברה המשפחה לשכונת "רמות" בצפון העיר, דבר שלא מנע מאייל להמשיך להיות פעיל בסניף בקרית משה וכמובן לשמור על קשרים טובים עם החברים. עם המעבר לשכונת "רמות" היה אייל פעיל במקביל גם בסניף בני עקיבא ברמות.
בכל שנות חייו של אייל פעמה בו אהבת הארץ, והקפיד שלא לצאת אותה אף פעם. כל הזדמנות שהייתה לו ניצל כדי להתפעל מנופיה היפים ולהנות מנחליה ומשביליה. כאשר פגש באדם היוצא את הארץ כדי לטייל בחו"ל, תמיד היה אומר: "את הארץ אתה כבר מכיר, שאתה הולך לרעות אצל אחרים?". לאחר לימודיו התיכוניים היה ברור לאייל כי לפני גיוסו לצבא, הוא רוצה להטעין עצמו במטען רוחני ותורני וע"כ למד בישיבת ההסדר בשילה.
לאייל היה ברור כל הזמן שבצבא הוא תורם כמה שיותר ולכן שאף להגיע רק לסיירת, והכי טובה שיש. לאחר שעבר את מבחני החטיבה התנדב לשרת בחטיבת הצנחנים. אייל גם עשה את הגיבוש לסיירת הצנחנים ועבר אותה בהצלחה, אך נאלץ להשאר בגדוד בשל מה שנקרא בצבא "השבחת גדודים". מרגע זה השקיע אייל את כולו להצלחת הגדוד בו שירת גדוד 890, וזאת במסגרת ישיבות ההסדר.
באחד מהלילות בשלהי הטירונות יצא אייל יחד עם הפלוגה לאימון שגרתי, אך לרוע המזל אייל נפל לאחד מהבורות, ונחבל קשה מגדרת התיל וה"בזנטים" שהיו שם. אייל קם על רגליו והמשיך כרגיל באימון עם כולם מבלי לשים לב שרגלו היתה שותתת דם. פציעה זו אילצה את אייל לנוח שבועות רבים בבית ולקבל סדרה רצופה של טיפולים. כיאה לאישיותו של אייל, הוא לא ויתר ועשה הכל לחזור חזרה לחבריו בפלוגה, לשרת עמם יחד בלבנון ולהשתתף באמון וכמובן להשלים, לאחר מאבק עקש עם הרופאים הצבאיים, את קורס הצניחה.
כך או כך, הפציעה אילצה את אייל לוותר על שאיפותיו להתקדם הלאה בפיקוד בצבא, והוא סיים מסלול כלוחם מן המנין. עבר הכשרה של חיל ההנדסה במסגרת אוגדה 98 וחזר ללמוד בישיבה.
אייל ראה את עתידו בחינוך העם ולכן במסגרת לימודיו בישיבה שילב גם לימודים במכללה למורים "ליפשיץ" מתוך רצון לקחת חלק בעיצוב פני הדור הבא. כמו כן אייל ראה חשיבות ראשונה במעלה באיחוי הקרעים בחברה הישראלית, ועל כן התנדב לפעילות בתנועה לקירוב בין דתיים לחילונים "גשר".
לפני החגים היה אייל יוצא יחד עם עוד מס' חברים בישיבה לבית-החולים לחולי נפש "איתנים" על מנת לעודד ולשמח ילדים ומבוגרים כאחד בשמחת החג. כך גם היה לקראת יום ירושלים התשנ"ז.
יום לאחר "יום ירושלים" אותה כה אהב, יצא אייל יחד עם מפקדו בצבא, חברו אורי פל שני הוריו וחבר נוסף לחתונתו של אורי במושב הזורעים בצפון. בשעות הערב זמן החתונה חיכו כולם לבואו של החתן ומלוויו, אך משבוששו לבוא החלו לחפש אחריהם. למחרת נתגלתה הזוועה, הרכב באחד מהסיבובים סטה ממסלולו לעבר אחד הואדיות. שם מצא אייל את מותו והוא בן 22.