סא"ל אלכסנדר בניה ז"ל

קורות חיים

אלכסנדר, בן מרדכי ובלה, נולד ביום ט"ו באדר תרפ"ו (1.3.1926) בורשה, בירת-פולין. הוריו שגדלו וחונכו בבתים ציוניים ונמנו עם פעילי התנועה הציונית ותנועת "החלוץ" - היו מורים לשפה העברית. אביו של אלכס היה אחד מהמיסדים ובעיירות שבסביבתה. בשנת 1934 עלתה המשפחה לארץ. מרדכי נלביצקי, אביו של אלכס השתלב בהוראה בבתי-הספר של זרם העובדים. אלכס סיים את לימודיו היסודיים בבית-הספר בנהריים והמשיך את לימודיו בבית-הספר המקצועי "טיץ" שביגור. את תעודת הבגרות רכש מאוחר יותר, בלימודים אקסטרניים. בשנות נעוריו נמנה עם חברי "הנוער העובד" ובתונעה זו התמסר להדרכה בתחומים שונים לרבות נושא התרבות והמוזיקה. אלכס היה מחונך בחוש מוזיקלי מפותח ואהב מאד מוזיקה. בשנת הי"ח בחייו התגייס לפלמ"ח. תוך זמן קצר עלה מדרגת מפקד כיתה למפקד מחלקה. הוא השתתף במבצעים קרביים רבים, בימים של טרם מדינה ולפני פרוץ מלחמת השחרור הועלה לדרגת מפקד פלוגה, בתפקיד זה פיקד, בין היתר על פיצוץ גשר חוסיין (בפברואר 1948). במלחמת השחרור לחם במסגרת הגדוד הראשון בקרבות הבאים: משמר-העמק, בגליל העליון, במרכז הארץ ובמערכות בחזית הדרום. וכן בפריצת הדרך לנגב ושחרור הנגב. במרוצת מלחמת השחרור הועלה לדרגת סגן מפקד הגדוד הראשון של חטיבת "יפתח" בפלמ"ח. בתום מלחמת השחרור מוסיף אלכס לשרת בצבא קבע ומתיישב בבאר-שבע. בשנות ה-50 שימש בדרגת סגן אלוף כקצין אג"מ במחוז הנגב, מפקד גוש באר שבע, מפקד מחנה אימונים של הנח"ל, מג"ד הנח"ל ובמטכ"ל היה ראש אגף המבצעים. אלכס משתתף במבצע "קדש" ובשנת 1957 עובר עם משפחתו למושב "אורות" וכעבור שלוש וחצי שנים חזרה המשפחה לבאר-שבע, בה אלכס הועסק בתפקיד חיוני במשרד הביטחון. בשנת 1963 הוא חוייל שוב ונתמנה לראש הצוות של צה"ל שיצא לטנזניה שבאפריקה, לעזור בהקמת "השרות הלאומי" שם. גוף שהוקם על פי דוגמת הנח"ל הישראלי. בשתהי שנת 1966 חזר לארץ ובימי הכוננות הידועים, ערב מלחמת ששת הימים, גוייס לאחת היחידות הקרביות. בכ"ח באייר תשכ"ז ב-7 ביוני 1967, ביום השלישי למלחמת ששת הימים נפל בקרב באל-עריש, בפעולה לטיהור העיר מכוחות האויב. הניח אשה וחמישה ילדים. אחד מהם שירת כבר במלחמת ששת הימים כטייס קרבי. אלכס הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בבאר-שבע. זכרו הועלה בירחון עיריית באר-שבע "כאן באר-שבע", במדור "כבוד לנופלים - תנחומים למשפחות" ובחוברת "לזכרם" בהוצאת עירית דימונה. של צה"ל; הם הקימו שם את השירות הלאומי. בחזרו לארץ בסוף 1966 עבר לנציבות שירות-המדינה ובמשרה זו עבד עד אשר גויס בחודש מאי, ימי הכוננות למלחמת ששת הימים. ביום כ"ח באיירתשכ"ז (7.6.1967), הוא היום השלישי לקרבות, נפל בקרב באל-עריש בפעולת טיהור העיר מכוחות-האויב. הניח אשה וחמישה ילדים - אחד מהם סגן בחיל-האויר. הובא לקבורה בבית-הקברות הצבאי לשעת-חירום בבארי ולאחר זמן הועבר למנוחת עולמים בבית-הקברות הצבאי בבאר-שבע. בירחון עיריית באר-שבע ("כאן באר-שבע"), במדור "כבוד לנופלים - תנחומים למשפחות", הועלה זכרו. בחוברת "לזכרם" שהוציאה עיריית דימונה הונצח שמו.