סמל דוד דגני ז"ל

קורות חיים

דוד בן אריה והדרה נולד ביום י"ח בשבט תרצ"ט (7.2.1939) בירושלים. בבית אביו, מוותיקי ה"הגנה" בירושלים, ספג את האהבה והמסירות לעמו ולמולדת. את לימודיו היסודיים רכש בגמנסיה העברית ברחביה, ולאחר-מכן למד את לימודיו התיכוניים בבית החינוך התיכון. ניחן בכשרונות שונים ובמיוחד בתבונת כפיים. בקבוצת גניגר התבלט באהבתו לטבע וללימוד הביולוגיה. הצטרף לגדנ"ע והצטיין בקליעה ברובה, השתתף בנבחרת וזכה באליפות צה"ל.

גויס באוגוסט 1958 ושאף להגשים את חלום נעוריו ולהיות טייס, אלא שהדבר לא התאפשר לו מסיבות שונות. היה מדריך בגדנ"ע. כאשר יצא למילואים הוצב לתפקיד של קשר בחיל-השריון. לאחר שחרורו התחיל עובד עם אביו בדפוס "אופסט". שבע שנים עבד וכיון שהיה מסור למקצוע ואהב אותו הגיע לדרגה גבוהה של התמחות. מילדותו היה תוהה על רזי הטכניקה והמכניקה וכשהתבגר השקיע בעבודתו עם אביו את כל מעיינו בפיתוח דרכי ההדפסה: הוא גם המציא דרכים לשכלולם. שאף לשלמות מקצועית מתוך דחף פנימי. בעבודה היומיומית הצטיין גם באדיבות ללקוחות והשתדל לעזור בעצה ובהדרכה. סגולה נפשית הייתה לו הראויה לשבח והיא - כיבוד אביו, אשר עמו עבד מאז שחרורו. היה חובב ספר ומוסיקה.

עם הגברת המתיחות שלפני מלחמת ששת הימים היה הוא בין המגויסים הראשונים ויצא למילוי חובתו הלאומית בשקט ובשלווה שהיו אופייניים לו. גדודו לחם בהסתערות הראשונה על עמדות המצרים ובאחד הקרבות העזים לכיבוש עזה חיפה דוד על חבריו-לנשק בתפשו את מקום המקלען אשר נפצע ותוך כדי מעשי גבורה והקרבה עצמית הציל דוד רבים מחבריו, אבל הוא עצמו נפגע בכדור בראשו ונפל: זה היה ביום הראשון לקרבות, הוא כ"ו באייר תשכ"ז (5.6.1967). הניח אישה ותינוק בן שלושה חדשים. הובא לקבורה בבית-הקברות הצבאי לשעת -חירום בבארי, ולאחר זמן הועבר למנוחת-עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים.

זכרו הועלה בידיעות של האיחוד החקלאי.

הדברים נמסרו מפי אביו אריה דגני ז"ל שהיה יו"ר יד לבנים בירושלים, במשך 17 שנה עד פטירתו.

ב-6.7.2008 נולד נכדו אריאל דוד.