טוראי דוד מרמור ז"ל

קורות חיים

מרמור דויד בן יעקב ורייזל. נולד בתאריך י"ג בטבת תרפ"ג (1.1.1923) בטורנלה, ברוסיה הקרפטית (צ'כיה), בבית הורים עמלים שומרי-דת. למד תורה ותלמוד מילדותו, ובגיל 12 נכנס לישיבת שורני הנודעת, והמשיך בבלשדירמאט. שם התפתח ברוחו והיה ראשון התלמידים בישיבה.

אהב לצאת ליער הסמוך לביתו וההתבודדות בחיק הטבע הביאתהו להתעמקות דתית. חיבב ספורט והיה מטובי שחקני הכדורגל בבית-הספר. בתקופת "בין הזמנים", כשחזרו בחורי הישיבה לביתם לנוח מעט, עבד כל עבודה קשה וסייע להוריו. תמיד היה עליז-רוח וכונה "דויד הבדחן". בימי הכיבוש הגרמני נכלא בגיטו. עם כל הגברים שבגיטו נשלח למחנה-עבודה הונגרי. גם שם היה אדם מרכזי בחברה. במחנה חלה בדלקת-הריאה והועבר לבית-חולים צבאי, ובהחלימו נשלח לעבר גרמניה. הרוסים כבר היו קרובים, וכשעברה השיירה ליד כפר נידח, ברח והסתתר אצל איכר במשך שבועות מספר, עד בוא הרוסים. היה הראשון שהגיע לעיירתו אחרי השואה. בבית מצא חורבן וגויים שונאי יהודים. החליט לנקום במשמידי עמו ומשפחתו, ובעזרת הרוסים אסר כמה נאצים והענישם.

לא הסתפק בכך והתגייס לצבא הצ'כי (ללגיון שהגיע מרוסיה) ולחם בגרמנים בחזית. בתום המלחמה עבר לבודפשט. שם פגש את אחיו ואחיותיו שחזרו ממחנה-ריכוז בגרמניה. הוא לא חזר איתם לצ'כיה כי החליט לעלות לארץ-ישראל. שוב עבר את הגבולות מהונגריה לאוסטריה וגרמניה והצטרף לקבוצת "נוחם" (נוער חלוצי מאוחד), שהיה בה חלק ניכר של דתיים, "נוחם דתי" באשבך. בדצמבר 1945 יצא עם קבוצת חלוצים לברגן-בלזן וניסו להגיע לריכוז חלוצי בבלגיה כדי להעפיל ארצה, אך ליד הגבול נתפסו וכמה חדשים היו עצורים בבית-סוהר בהמבורג יחד עם אסירים גרמניים. סבלו תלאות ורעב ונחקרו קשות בעניין ארגון ההעפלה, אך החזיקו מעמד. אחרי מאמצים רבים שוחררו והועברו ללנדסברג. שם פגשו הבחורים הדתיים ביצחק בן-סירא מכפר-עציון, ושמעו מפיו על הקבוצה הדתית. בדרך-העפלה אחרת הגיעו לאיטליה. דויד הצטרף לקבוצת "בני-עקיבא" ויחדיו יסדו קבוצת הכשרה "אילה" בוילמדונה ועשו בה 4 חדשים. דויד נקלט יפה בחברה וגילה פעילות תרבותית-תורנית. באלול תש"ו (1946) העפיל ארצה באנייה "כג" וגורש לקפריסין. גם שם לא נפל ברוחו וכתב מכתבי-עידוד לחבריו במחנות בגרמניה. עסק בלימוד עברית וניצל את זמנו להשתלמות. אחר שבועות מספר היה בחור זה כ"צבר" לכל דבר.

השליחים מן הארץ הכירו בכשרונותיו החינוכיים ובהשפעתם היה למדריך "בני-עקיבא" בכפר-הנוער הדתי בקפריסין. בו בזמן המשיך בשיעוריו בלימודי היהדות בקבוצת "אילה".

בפברואר 1947 שוחרר מקפריסין, הצטרף לכפר-עציון ונכנס בקלות למסלול חיי הקיבוץ. היה עגלון חרוץ ובונה טירסות נאות, ומן האהובים בחוג הדרמטי של הקבוצה. ככל ששהה במקום כן התקשר אליו. "ה' הוא שהביאני הלום, והוא יעזור לי להשתרש באדמה הקדושה הזאת"- כתב במכתביו. היה בפל"ם של המשק, השתתף במרץ באימונים ויצא לתפקידי שמירה והבטחה.

בימי הקרבות היה רץ-מקשר בקטע המערבי של הכפר ומילא את המשימות בזריזות ובמסירות רבה, ולבו סמוך ובטוח בנצחון הסופי. נפל בפרוץ שריוני האויב לשער המשק ביום ד' באייר תש"ח (13.5.1948) ליד המנזר הגרמני. הועבר עם שאר חללי גוש עציון למנוחת-עולמים להר-הרצל בירושלים ביום כ"ה במרחשון תש"י (17.11.1949).