טוראי חנה זינגר ז"ל

קורות חיים

בת נפתלי וביילה. נולדה בתאריך י"ב באב תרפ"ז (10.8.1927) בכפר לוזה שברוסיה הקרפטית (אז בצ'כוסלובקיה) להורים שומרי דת. הם עסקו בעבודה חקלאית ובמסחר. למדה בבית-הספר הממשלתי. גדלה בכפר-בריאה, חסונה, ובוטחת בכוחותיה. אהבה כל עבודה ויכלה בקלות. נתיימתה מאמה בילדותה ועבדה יחד עם אחיותיה הגדולות במשק הבית, ברפת, בגן ובשדה (היא הייתה הבת הרביעית בין ילדי המשפחה: 5 בנות ובן אחד). באביב 1939 הוחזר אזור מגוריה להונגריה, ובשנת 1944 נשלחו בני המשפחה למחנות שונים. היא נשלחה לאושבינצים ומשם למחנה עבודה בגרמניה, וכשחזרה הבייתה אחרי המלחמה מצאה בחיים רק את אביה ואחות אחת. אביה היה חולה ורצוץ מהסבל במחנות, הוכרח להישאר בכפרו. היא הצטרפה לקיבוץ "בני עקיבא" בבודפשט, יצאה להכשרה ומשם -ב"נתיב-הבריחה" לאיטליה. הצטרפה לקבוצת-הכשרה של "תורה ועבודה", הגיעה לארץ ב-1946 באניית המעפילים "אנצו סירני" ונעצרה במחנה עתלית.

שבועיים לאחר ששוחררה מקפריסין, הצטרפה לקבוצת כפר-עציון. חנה הסתגלה במהרה לעבודה ביער, במטבח, בבית-המרגוע ועוד. נקלטה יפה בחברה, לקחה חלק בשיעורים והתקדמה בדיבור בעברית, בשירה ובריקודים, ושאפה להעלות אליה את אביה. בעצת ידידים ניסתה פעם לפרוש מהקבוצה ולגור בעיר, אך מיד חזרה אל הקבוצה והתקשרה אליה עוד יותר.

מאז בואה השתתפה באימוני ה"הגנה", שמחה בתפקידים הקשים והצליחה שלא לפגר אחרי הבחורים, ובזריקת רימונים לטווחים רחוקים עלתה גם על רבים מהבחורים. בחדשי המצור השתתפה בשמירה בעמדות, וליד הזרקור סיימה קורס ל"עזרה ראשונה" ושירתה כחובשת אחראית ליד מטה הקטע המזרחי של הכפר.

בהתקפה האחרונה הייתה על משמרתה, ועזרה גם בטיפול בפצועים שבבית-החולים. בערב האחרון עוד עזרה בהעברת פצועים למשואות-יצחק. למחרת הוסיפה לשרת בתפקידה הקבוע, וכך נפלה בפרוץ שריוני האויב אל הכפר ביום ד' באייר תש"ח (13.5.1948). הועברה בכ"ה במרחשוון תש"י (17.11.1949) עם שאר חללי הגוש למנוחת עולמים להר-הרצל בירושלים.