רב"ט אמנון-רואי בנימין ז"ל

קורות חיים

בנם של זהבה ואברהם. נולד ביום י"ד באב תשי"ח (31.7.1958) בקריית שמונה. ילד שני במשפחה, אח של יעל, אבשלום, ישי, יהושוע, איתן, תמר, איילה ושולמית.



בגיל שש עבר אמנון עם בני משפחתו מקריית שמונה לירושלים. למד בבית הספר הממלכתי-דתי "ענף החיים" בעיר. למרות הלימודים בבית ספר דתי תמיד נמשך לעולם האמנות. אחר הצוהריים השתתף בחוג תיפוף, ומגיל צעיר נכנס הקולנוע לחייו וכבש אותו. מעת לעת צילם סרטונים קצרים והקרינם לאנשים בשכונה.



בתיכון למד בתנאי פנימייה בכפר הנוער החקלאי "כדורי" בגליל התחתון, בחר במקום זה כיוון ששם למדו כמה מדור מייסדי המדינה ובהם יצחק רבין ויגאל אלון. הלימודים היו חוויה מכוננת עבורו והוא נהנה מהם. חיי החברה שלו תססו, וכדי לשפר את פעילות שעות הפנאי בפנימייה יצא ביוזמה: היכרות הדדית, חלוקה לקבוצות למטרת דיונים ושיחות, אירועי בידור והרצאות של החניכים על חוויות אישיות או מנהגים. אמנון הדריך את חבריו בדיבור מול קהל, ובתחום הקולנוע. בתקופה זו החל להתרחק מהחיים הדתיים שלאורם גדל, אך שמר מסורת והמשיך להיות אדם מאמין.



בשנת 1977 התגייס לצה"ל והוצב בחטיבת הנח"ל של חיל הרגלים.



לאחר שחרורו בדרגת רב-טוראי המשיך בשירות מילואים. ביוני 1982, כשפרצה מלחמת לבנון הראשונה, גויס למילואים ונפצע בלבנון.



משנת 1981 למד צילום סטילס בבית הספר לאומנות "קמרה אובסקורה" בתל אביב. בסתיו 1983 החל ללמוד במכינה האוניברסיטאית באוניברסיטה העברית בירושלים. כמה חודשים לאחר מכן, ביום 3.5.1984, נפל אחיו, סמל ראשון יהושע (שוקי) בנימין, במהלך שירותו הצבאי. בעקבות זאת לקח אמנון הפסקה מלימודיו והקדיש זמן למשפחה.



בשנת 1986 פנה ללמוד בימוי במגמת הקולנוע בבית הספר לאומנויות הבמה "בית צבי" וסיים בהצלחה. בשל המראה החיצוני המרשים שלו הציע לו מנהל בית הספר להיות שחקן, אך הוא העדיף להיות מאחורי המצלמה. מאז היה צלם סטילס, צלם וידאו ובמאי תעודה.



את שירות המילואים עשה ביחידת ההסרטה של דובר צה"ל, במסגרת החיל הכללי.



בשנת 2007 הכיר את ליאורה כשהכינו יחד כתבה בנושא משכנתאות במסגרת התוכנית "מבט שני". הוא היה הבמאי והיא עבדה כתחקירנית. כעבור כשנה נישאו, וגרו בתל אביב.



נולדו להם שני ילדים, איתמר ושירה. בלט כאב מעורב מאוד, יצא עם הילדים לגינות בשכונה והיה מחובר לנעשה במסגרות החינוך שלהם, קשור אליהם ודומיננטי בחייהם. בזכות נוכחותו הבולטת והזמן שהשקיע בילדיו, הכירו אותו כל ילדי השכונה.



אמנון עבד בהנהלת תחום הקולנוע הישראלי ב"סינמטק" ירושלים ובהקמת ארכיון הסרטים הישראלי. במקביל ערך את התוכנית "יוצרים בלילה" ברדיו ירושלים. לאחר מכן עבד ככתב בתוכנית "תיק תקשורת" בטלוויזיה החינוכית. במשך שנים עבד ב"רשות השידור" כבמאי, כעיתונאי וככתב תעודה בערוץ הראשון, בהן שנים רבות בבימוי כתבות בתוכנית התחקירים "מבט שני".



בימוי, ובעיקר של סרטי תעודה, היה בנפשו ומילא אותו, מרבית סרטיו היו בתחומים חברתיים. מצא עניין רב בבני אדם שונים ומגוונים, ולא פעם הציג בסרטיו אנשים בשולי החברה. אל אותם אנשים פנה בגובה העיניים, בלי שיפוטיות ומתוך אהבת אדם. יומם וליל השקיע בתכנון, בשחזור ובהכנה של סרטים. בין סרטיו: "לתוך הלילה", "דמיין לעצמך" (הערוץ הראשון), "השמיים הם הגבול", "מוכרחים לנצח", "אפונה וגזר", "בן יהודה 7" ו"פאטה מורגנה" (ערוץ 2). סרט התעודה "שומרי הלילה" שכתב וביים בשנת 2003 (ערוך 8) השתתף בתחרות בפסטיבל הקולנוע בירושלים ובפסטיבל הסרטים העצמאיים בניו יורק, וסרט התעודה שביים בשנת 2010, "אשת החצר" (ערוץ 2), היה מועמד לפרס הסרט הטוב של אסיה בפסטיבל הסרטים בשנגחאי שבסין. הסרטים וכתבות שהכין זמינים לצפייה באתר יוטיוב.



אמנון אהב לבלות בבתי קפה שכונתיים וליהנות מקפה טוב, רעייתו כינתה אותו "ערוץ החיים הטובים". ניחן בחוש הומור מפותח ובכישורים חברתיים, והיה תמיד מוקף באנשים.



ערכי צניעות, יושר, צדק חברתי וכבוד לאדם באשר הוא אדם היו נר לרגליו, עזרה לזולת ולקהילה ועשיית טוב אפיינו אותו. היה רגיש ושותף לדאגות הפרנסה של עמיתיו לתחום הקולנוע.



גם כשחלה במחלה קשה המשיך לפעול למען בני משפחתו וסובביו. בימי המחלה החליט להוסיף את השם "רואי" כשם שני לאחר שהתייעץ עם רב.



אמנון חלם ליצור סרט עלילתי על השכונה שבה גדל, ולשם כך החל לכתוב ספר שהתכוון להפוך לסרט. את חלומו זה לא זכה להגשים.



אמנון רואי בנימין נפטר ביום כ"ח בניסן תשע"ח (13.4.2018). בן חמישים ותשע בפטירתו. הובא למנוחות בבית העלמין ירקון בתל אביב. הותיר אישה, בן - איתמר ובת - שירה, הורים, ארבע אחיות: יעל, תמר, איילה ושולמית, ושלושה אחים: אבשלום, ישי ואיתן



על מצבתו חקקו בני משפחתו: "אוהב יקיריו ואוהב אדם", והוסיפו מתוך תהילים טו, פסוקים א–ב: "אלוקים מי יגור באוהלך, מי ישכון בהר קודשך. הולך תמים ופועל צדק ודובר אמת בלבבו".



אביו כתב: "אמנון אהובי, הגיע הזמן לכתוב לך בלשון העבר. כמה קשה לי ולכל המשפחה. אבל בעט הזהב כותב ובוכה עליך, אהובי ... נזכור אותך בליבנו לנצח. תנוח על משכבך בשלום, ומליצי יושר ישמרו עליך".



ביום השנה לפטירתו הוקרן לזכרו סרטו "אשת החצר" ב"סינמטק" תל אביב. הסרט, ככל סרטיו, ניתן לצפייה באתר יוטיוב.